14.06.2018 – 28.07.2018 Rosenfeld Gallery, Tel Aviv
הפעולות האמנותיות של קבוצת ‘הברביזון החדש’, שאנה לוקשבסקי נמנית על חמש חברותיה, נבעו מתוך החלטתן להפגיש את האמנות עם המציאות היומיומית. זאת באמצעות מפגשים בלתי אמצעיים עם מושאי הציור, ב”סביבתם הטבעית”. חברות הקבוצה יצאו מחללי הסטודיו אל הג’ונגל העירוני, ושבו לייצג מציאות, אשר במשך שנים נעדרה מן השיח האמנותי העכשווי. הפרקטיקה של אנה לוקשבסקי מהווה המשך ישיר לתפיסה המבקשת להציב את האמנות כחלק בלתי נפרד מן הסביבה בה היא נוצרת.
בתהליך היצירה מתקיים חיפוש מתמיד אחר ייצוג אנושי. לוקשבסקי מתמקדת בתיעוד המרקם החברתי המקומי, במנעד רחב של דמויות וטיפוסים. המפגשים הממושכים עם מושאי הציור מאפשרים להעלות על הבד משהו מעולמן הפנימי של הדמויות אותן היא מציירת – מחשבות, רגשות, חרדות. יצירתה היא חלק ממסורת של ריאליזם חברתי, ובשל כך ראשיתה במחקר חברתי-חזותי. עולמה הפנימי ומסורת אמנותית מפוארת מפנים מקומם ל”אמת אובייקטיבית”, שמקורה בהתבוננות ישירה, מפוכחת. או אז מומרים סטראוטיפים ודעות קדומות – אתם יצאה לדרך – בחיים עצמם. סדרת העבודות המוצגות בתערוכה מבט מפוכח, היא תולדה של מסע התבוננות בנוף האורבני, ההולך ומשתלט על מרחב המחייה. מגדלי בטון, פלדה וזכוכית משרטטים את קו הרקיע החדש, מאוכלסים בחברות ענק על מאות עובדיהן. אלו, ישובים שורות שורות ב”חללים פתוחים” (open space) – מרווחים למראית עין. עיון ממושך באולמות עבודה אלו מציף תחושות של הומוגניות כפויה, ניכור ומחנק.
בחירתה של לוקשבסקי, לתאר ‘ריאליזם קפיטליסטי’, כלשונה, מייצרת חוויות שונות בתכלית מאלו שזימנו מפגשי ‘הברביזון החדש’ עם השוליים החברתיים. במשרדים ובאולמות הכניסה של מגדלי היוקרה היא מצליחה להיטמע בסביבה ולצייר באין מפריע. לא משום השתלבותה כאשת מגדלים, אלא משום שאיש אינו מבחין בה והיא שקופה כמעט. הניכור, הזרות והבדידות הנוכחים בציוריה, הם בבואה נוקבת של חיינו, בעידן של יחסים וירטואליים וחברים מדומים.
אנה לוקשבסקי (נ. 1975), חיה ועובדת בחיפה. לוקשבסקי סיימה את לימודיה במדרשה לאמנות בבית ברל והשתתפה בתערוכות רבות ביניהן במוזיאון תל אביב, מוזיאון חיפה לאמנות, מוזיאון הנגב לאמנות ועוד.
Anna Lukashevsky 